החלטה בתיק מ"ת 38154-03-11

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' סגן הנשיא (כתוארו אז), השופט אבו טהא מיום 23.5.11 בה הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

רקע

ביום 21.03.11 הוגשה כנגד המבקש וכנגד שני נאשמים נוספים כתב אישום וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין עבירות מסוג פשע, בניגוד לחוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה.

בתאריך 35.05.11 הורה כב' השופט אבו טהה על מעצרם של המבקש ושני הנאשמים הנוספים, עד לתום ההליכים כנגדם. ערר שהוגש על החלטת המעצר נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי, כב' סגנית הנשיא רויטל כ"ץ וזאת בהחלטה מיום 15.06.11.

בקשה לעיון חוזר שהוגשה בעניינו של המבקש, נדחתה ע"י כב' השופט אבו טהה בתאריך 24.10.11. להשלמת התמונה אציין כי מעצרו של המבקש מעבר לתשעה חודשים הוארך פעמיים על-ידי בית המשפט העליון, וזאת במסגרת ב"ש עליון 8252/11 וב"ש 1237/12 וכי בימים אלו אמורה להישמע  בקשה שלישית להארכת מעצרו של המבקש אל מעבר לתשעה חודשים.   

טיעוני ב"כ המבקש:

על מספר אדנים מבוססת הבקשה לעיון חוזר. ראשית, ב"כ המבקש מציין כי רבים מעדי התביעה סיימו להעיד בפני המותב ששומע את התיק העיקרי, כך שעילת המעצר של שיבוש הליכי משפט הצטמצמה לכדי מינימום, עד כי ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר ראויה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי שלושת עדי המדינה סיימו להעיד, כך גם אחותו וגיסו של המבקש, כאשר יתרת העדים שטרם עלו למסור, עדותם מורכבת בעיקרה משוטרים שבוודאי שלגביהם לא ניתן לטעון לשיבוש.

שנית, הרי חלוף הזמן הוא לכשעצמו מצדיק עיון מחדש, שכן כאמור מדובר במי שכתב האישום בעניינו הוגש ביום 21.3.11, וזה עצור פרק זמן ניכר, כאשר הלכה למעשה בימים הקרובים עתידה להיות מוגשת בקשה שלישית להארכת מעצר אל מעבר לתשעה חודשים בפני בית-המשפט העליון.

אדן שלישי, ועיקרי יש לומר, עליו מבוססת הבקשה לעיון חוזר, נוגע לכרסום הראייתי שנתגלה בתשתית הראייתית שהיתה קיימת נגד המבקש, וזאת לאחר שכאמור נשמעו במסגרת התיק העיקרי מרבית עדי התביעה. את הכרסום הראייתי, מבסס ב"כ המשיב על אלה:

א.         ראשית, ב"כ המבקש מפנה לכתב האישום המתוקן בשלישית, ולכך כי סכומי העבירות אשר יוחסו למבקש בתחילה צומצמו באופן משמעותי אל מול כתב האישום המקורי. לדבריו, בעוד שעל-פי כתב האישום המקורי יוחסו למבקש עבירות מע"מ בגובה של 54,000,000 ש"ח, הרי על-פי האמור במיוחס למבקש בכתב האישום המתוקן בשלישית, היקף העבירות הינו בסך של 14,400,000 ש"ח בלבד. המדובר כאמור בסכום הנמוך משמעותית ביחס לכתב האישום המקורי, לא כל שכן בהשוואה להיקף עבירות המס המיוחסות לאחר באותו כתב אישום, רוני בראנס (להלן: "בראנס") אשר לו מיוחסות עבירות מס בשווי של 115,000,000 ש"ח.

ב.         לאור עדויותיהם של עדי המדינה, עולה כי חלקו של המבקש בפרשה קטן בהרבה מן המיוחס לו. זה מפנה לכך כי בניגוד לנטען על-ידי המאשימה באישום השני, הרי מיכל פפו העידה כי הוצאת 86 החשבוניות על שם אר-נס נכסים לחברת גוד שחר נעשתה ללא מעורבותו של המבקש, כאשר יגאל כהן היה זה שביקש מעדת המדינה להוציא את חשבוניות המס הללו. עדות זו, יש בה כדי לסתור את טענתו של יגאל כהן, והשמטת חלק זה של כתב האישום יש בו כדי לצמצם את עבירות המס המיוחסות למבקש ב-1,567,185 ש"ח.

ג.          בניגוד לטענת המשיבה ביחס ל-96 החשבוניות על שם חברת בארי 52, לפיה המדובר בחשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן העברה אמיתית של סחורות וטובין, הרי שעדת המדינה פפו אינה שוללת את האפשרות כי סחורה שכזו אכן עברה בפועל, ומשכך שיקפו נאמנה את הסחר בין שתי החברות. חיזוק לטענה זו מוצא ב"כ המבקש בעדותה של העדה פטריסיה כהן, לפיה זכור לה כי חברת פנמור לורן רכשה סחורה מחברת בארי 52. סכום המס של אותן 96 חשבוניות שהוצאו לכאורה מבארי לפנמור עומד על סך של 5,074,722 ש"ח. שתי החשבוניות הנוספות שהוצאו על שם בארי 52 לגוד שחר מבוססות על עדותו של יגאל כהן, כשאין לרחוש אמון לגרסתו, שכן כאמור אין לה כל תימוכין, ומאידך ישנן ראיות שעומדות בסתירה לעדותו.

ד.         8 מתוך 11 החשבוניות שהוצאו מחברת גוד שחר לעוסקים שונים כלל לא ניתן לייחס למבקש, נוכח עדותו של מנשה רסולי אשר קושר את בראנס דווקא למסירת החשבוניות הללו, כאשר ממילא אין ראיה לכך שהכתב על אותן חשבוניות הינו כתב ידו של המבקש, למעט שוב עדותו של יגאל כהן, שאין לייחס לדבריו משקל. סכום המס בגין 11 חשבוניות אלו מגיע לכדי 254,443 ש"ח.

ה.         אין לייחס כל משקל לעדותו של עד המדינה אליהו ברט, אשר בעצמו עבריין מס סדרתי, אשר ביקש בעבר לשמש כמודיע מטעם רשות המיסים, ועדותו לא קיבלה שום תימוכין או חיזוקים מראיות חיצוניות.

ו.          לא נמצאו תימוכין לכך שמרקו נרקיס קיבל הלוואות מהמבקש, מבראנס ומאזולאי, וזאת בשים לב לכך שמרקו נרקיס, בשונה מעדותו במשטרה, כלל לא היה בטוח שקיבל הלוואה כלשהי מהמבקש, ומשכך גם אין מקום לתיאוריה לפיה החשבוניות שהוצגו בפניו הינן כיסוי חשבונאי לאותן הלוואות.

ז.          שורת ראיות של עובדי קלין פייפר מהן עולה כי המבקש לא השתלט על חברת קלין פייפר ועשה בה כבשלו. כך זה מפנה לדברי עד התביעה ירון תשובה, רואה החשבון של החברה, הוד זאדה, אורית הרוש ודני מורג אשר התמונה העולה ממכלול עדויותיהם הינה שזה תרם משמעותית לקידום החברה. דברים אלו סותרים גם את דברי ליאור שרביט ביחס למבקש.

קבלת הכרסום הראייתי כפי שפורט לעיל יש בה כדי לגרוע מסכום העבירות מע"מ אשר מיוחס למבקש (שצומצם ממילא מספר פעמים על-ידי המאשימה לסך של 14,400,000 ש"ח) לסך של 7,500,000 ש"ח. עוד הוסיף כי ממילא מדובר בעילת מעצר פרי הפסיקה ולא עילת מעצר סטטוטורית. כאשר מדובר בעבירות כלכליות יש להעדיף שחרור על פני המעצר, בפרט כאשר עסקינן במבקש נורמטיבי, אשר למעט הרשעה אחת אין לחובתו הסתבכויות פליליות קודמות, וגם זאת בשונה מבראנס ודוד שבת.

במענה לטיעונים אלו של המבקש הגישה המשיבה את טיעוניה בכתב והשלימה אותם בעל-פה, כאשר לדבריה יש לדחות הבקשה על כל חלקיה ועל כל הנימוקים שעומדים בבסיסה, וזאת בין היתר בהינתן אלה:

א.         ראשית, אין להתייחס אך לסכומי המרמה, ככל שאלו נוגעים רק לעבירות המע"מ, אלא בצידן מגולמות עבירות שעניינן מס הכנסה בסך של 56,000,000 ש"ח, כך שסכום עבירות המס המיוחסות למבקש, גם לאחר כל אותם תיקונים בכתב האישום, מסתכם בסכום של 70,000,000 ש"ח.